סינית במספרה

מעשה במונוסודיום
מאת עפרה מהודר, Msc
מוסמכת במדעי הרפואה
אפידמיולוגיה ורפואה מונעת

מעשה שהיה, כך היה: יום אחד הלכתי להסתפר. "לעשות צבע". חיכיתי הרבה זמן בתור, אז עד שהגיע התור שלי, הייתי רעבה. לכן סיכמתי עם הספּר, שישים לי את הצבע על הראש, ואז אמחל קצת על כללי הנימוס ואצא, עם הצבע על הראש, למסעדה הסמוכה, לקנות לי מנה מהירה של אוכל סיני. הספּר שם לי את הצבע על הראש, ויצאתי למסעדה הסינית. קניתי אטריות מוקפצות עם ירקות, וחזרתי למספרה. ישבתי עם הצבע על הראש, המגבת על הכתפיים, ואכלתי אטריות מוקפצות בכייף. אחרי כמה דקות, התחלתי להרגיש מוזר. צווארי התכסה פריחה ורדרדה, התכסיתי זיעה קרה, והרגשתי פתאום נורא חלשה. הרגשתי כאילו לבי מפרפר בקרבי. דפיקות לב קטנטנות ומהירות. אמרתי לספּר: "משה, מה שמת לי בצבע??"

משה (שם בדוי) אמר לי : "לא שמתי שום דבר מיוחד. זה הצבע הרגיל שאני תמיד שם לך. אבל את באמת נראית מוזר. מה יש לך על הצוואר??"
-"המגבת עם הצבע, אתה מתכוון?"
– "לא, מה זה הפריחה?"

ואז נפל לי האסימון. אם הצבע הוא אותו צבע בו אני משתמשת תמיד, אז ההרגשה המוזרה הזאת היא כנראה לא מהשפעות המספרה. המסעדה הזו – הייתה מסעדה סינית עם אוכל זול ומהיר, בה מעולם לא אכלתי קודם. אולי לקיתי ב"תסמונת המסעדה הסינית"?

גמרתי לאכול, חיכיתי שהצבע יגמור את פעולתו, הספר שטף לי את השיער, ונסעתי הביתה. בלי להסתפר.

נחתי כמה שעות, עד שהתאוששתי קצת. ואז התקשרתי למסעדה. ביקשתי לדבר עם אחד המנהלים. אמרתי "שלום, אני אכלתי אצלכם לפני כמה שעות, ו…" אז המנהל אומר לי "אה, זו את שהתעלפה לי פה היום?" כמעט התעלפתי למשמע התשובה. אז אמרתי: "לא. אני לא התעלפתי. אני 'רק' חטפתי פריחה".
– "טוב אז מה רצית?
– רציתי לשאול אם אתם משתמשים בחומר אחד, שקוראים לו מונו-סוד-יום-גלו-ט-מאט.(ביטאתי את זה לאט, למקרה שהשם הארוך לא ברור).
– MSG? אה, בטח. למה לא.
– למה לא? כי אנשים מתעלפים מזה? חוטפים פריחות?
– נו, אז מה. אנחנו בחיים לא נפסיק להשתמש ב- MSG. אנשים מתים על זה! זה עושה טעם טוב לאוכל.
– נו, אבל אתה רואה, שזה עושה אנשים חולים. כבר בשיחה של חמש דקות סיפרת לי על אישה אחת שהתעלפה, ואחת שחטפה פריחה. וזה רק יום אחד!
– אז מה? אנשים שרגישים לחומר הזה בדרך כלל יודעים על זה. והם מבקשים פשוט "NO MSG". כל הצוות במסעדה מכיר את המושג הזה. אפילו בטלפון, את אומרת "NO MSG" ואת מקבלת את כל המנות בלי. הנה, עכשיו שהתקשרת אליי, וסיפרת שאכלת אצלנו והרגשת רע, אני מזמין אותך לארוחה NO MSG מלאה, על חשבוני. מה את אומרת?
– תודה באמת."

סגרתי את הטלפון. היה ברור לי שאני לא חוזרת למסעדה הזאת. זה נשמע לי הזוי. איך זה שהם ממשיכים להשתמש בחומר שגורם לאנשים להתעלף, בלי שום ייסורי מצפון? ואיך זה בכלל שמשרד הבריאות מאפשר את זה? איך זה שחומר עם השפעות כל כך דרמטיות מסתובב ככה, חופשי?

זה המשיך להטריד אותי עוד מספר ימים.

בירור (לא רשמי) עם משרד הבריאות

למזלי הרב, זו הייתה התקופה שבה עבדתי על התיזה שלי. באפידמיולוגיה. והמנחה שלי, ממש במקרה, הייתה מראשי "המרכז הלאומי לבקרת מחלות" של משרד הבריאות.  אז בשיחת הטלפון הבאה שלי איתה, שאלתי אותה על העניין. פירטתי לה מה קרה לי במסעדה, סיפרתי שלעוד שעוד אישה אחת לפחות קרה דבר יותר חמור (התעלפה), ושאלתי אותה, "למה משרד הבריאות לא אוסר את השימוש בחומר הזה?" אז היא ענתה "מונוסודיום גלוטמאט נמצא לא רק באוכל סיני. הוא נמצא בהמון מוצרים: אבקות מרק, בשרים מעובדים, ועוד. אין הוכחה שהוא מזיק לכל האוכלוסייה. אז אנחנו מחייבים לציין 'מונוסודיום גלוטמאט' ברשימת הרכיבים, כדי שמי שרגיש לזה – יידע. וזהו".

מונוסודיום גלוטמאט – מה זה בכלל החומר הזה?

חומצה גלוטמית זו פשוט חומצת אמינו. מאבני הבניין של החלבון. כן, זה חומר טבעי! מונו-סודיום גלוטמאט זהו מלח נתרני של החומצה האמינית הזאת. אף אחד לא יודע איך היא משפיעה בדיוק, אבל החומר הזה מוגדר "מגביר טעם". פורמאלית, היא רשומה בתקנות המזון של משרד הבריאות כ"תוסף מזון". (לא "תוסף תזונה" כמו ויטמינים. "תוסף מזון", כמו חומרי טעם וריח, חומרים משמרים וצבעי מאכל). מסיבות כלשהן, משתמשים בחומר הזה הרבה במסעדות "סיניות" (מערביות…). "סינדרום המסעדה הסינית" הוגדר כבר ב- 1968. אנשים שאכלו במסעדות סיניות התלוננו על כל מיני תסמינים: מנזלת, כאבי ראש ויובש בפה, דרך גלי חום, פריחה (urticaria), ועד התקפי אסתמה ובצקת. בעשרות השנים שעברו מאז, נערכו מחקרים וניסויים רבים כדי לבדוק את מקור התסמינים הללו. למרבה ההפתעה, לא נמצאה הוכחה שתגובה כזאת נפוצה באוכלוסייה. נמצאו רק מקרים בודדים, של השפעה של כמות גדולה של MSG, על אנשים מסוימים. משערים, שהתופעות הללו אינן תופעות לוואי רגילות של MSG אלא שיש פשוט קבוצה מסוימת של אנשים שרגישה לחומר הזה. איתרע מזלי ואני נכללת בקבוצה הזאת.

אז מה אני עושה?

אני, מאז אותו אירוע, הפסקתי למשך מספר שנים לאכול במסעדות סיניות. מה הבעיה? יש מסעדות איטלקיות, הודיות, מזרחיות… הפסקתי גם לקנות מוצרים שכתוב על האריזה שלהם שהם מכילים MSG: מאבקות מרק ועד נקניקים.

אחרי כמה שנים, כשכבר סיימתי את התואר, אכלתי פעם אחת שיפודי פרגית במסעדה מזרחית ׁׁ(מזרח תיכונית, זאת אומרת). ושוב כל העסק: הפריחה, החיוורון, החולשה… שאלתי את הטבח אם הם משתמשים ב"מונו סודיום גלוטמאט" הוא אמר לי "מונו… מה? מה זה זה? אנחנו לא משתמשים בכימיקלים. "
– אז מה שמתם בפרגיות האלה?
– סתם. "תבלין לגריל".
– אני מרגישה רע, ואני עובדת פה בקופת חולים ליד. אפשר, אם לא אכפת לך, לראות את האריזה של התבלין הזה?
טוב. הלך רגע.
מסתבר שגם "תבלין לגריל", כזה שנמכר בכל סוּפּר, מכיל מונוסודיום גלוטמאט. רק שתדעו.

טוב. אז אני, אישית, כבר לא משתמשת גם ב"תבלין לגריל".

ומה אתם תעשו?  כל אחד לפי רגישותו, ושיקול דעתו.

בתיאבון.

מצאתם עניין במאמר? לחצו כאן, ותקבלו הודעה על עדכונים באתר. 

מקורות

1. J Nutr. 2000 Apr;130(4S Suppl):1058S-62S. Review of alleged reaction to monosodium glutamate and outcome of a multicenter double-blind placebo-controlled study. Geha RS, Beiser A, Ren C, Patterson R, Greenberger PA, Grammer LC, Ditto AM, Harris KE, Shaughnessy MA, Yarnold PR, Corren J,Saxon A. Division of Immunology, Children's Hospital and Department of Pediatrics, Harvard University, Boston, MA, USA. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10736382.