הסבון בכה מאוד (1): פרסומת לסבון

מאת עפרה מהודר, Msc
מוסמכת במדעי הרפואה
אפידמיולוגיה ורפואה מונעת

השבוע פנו אליי באימייל נציגים של חֶברה המייצרת "סבונים טבעיים בעבודת יד". הם כתבו שיש להם "מדיניות" שהם "לא מפרסמים באמצעים הרגילים". ולכן הם שואלים, האם אולי ארצה לעשות איתם איזה "שיתוף פעולה"? למשל שהם ישלחו לי מוצר להתנסות, ובתמורה אסקר אותם בפוסט בבלוג שלי. כתבתי להם: " אני לא נוהגת לפרסם מוצרים, אבל נראה אם יעלה בדעתי משהו…"

ובכן, הנה מה שעלה בדעתי כשחשבתי על רעיון ה"סבון הטבעי בעבודת יד":

1. לגבי סבון:
   "סבון הוא תערובת דטרגנטים פעילת שטח המיועדת לניקוי הגוף, לכביסה או לניקיון כללי. […] סבונים רבים מיוצרים מתערובת של מלחים נתרניים או אשלגניים של חומצות שומן, הנוצרים בתהליך הנקרא ספוניפיקציה: בתגובה של אסטרים של חומצות שומן (מסורתית, נעשה שימוש בטריגליצרידים) עם בסיסים (כנתרן הידרוקסידי או אשלגן הידרוקסידי). בטמפרטורה של 80-100° האסטר עובר הידרוליזה ומתקבלת תערובת של כוהל ומלח חומצת שומן, המהווה סבון גולמי." (מתוך ויקיפדיה).

אהבתם? אני לא. לא, זה לא שאני מתנגדת לניקיון. אלא שכיום יש מוצרי ניקוי מתקדמים יותר, ופחות מזיקים מסבון. זוכרים מהתיכון מושגים כמו: חומצה, בסיס, pH נייטרלי? ובכן, כפי שאפשר להבין מההגדרה הנ"ל, לסבון יש באופן טבעי pH בסיסי. זאת כאשר לעור שלנו יש pH חומצי (בסביבות 4.5 או 5.5). ומה קורה כאשר בסיס פוגש חומצה? ובכן, מתרחשת תגובה כימית של סתירה. האם אתם רוצים ריאקציות כימיות כאלה על העור שלכם?

בגלל הריאקציה הזאת, תהליך הניקוי של הסבון המסורתי לא מועיל לעור. להיפך. הוא מזיק. כי ביחד עם הסרת הלכלוך (אבק וכו') מהעור, התגובה האגרסיבית הזאת מסירה גם את שכבת ההגנה של העור – החֶלֶב (סבּום), ואת החיידקים הידידותיים ששוכנים עליו. בל נשכח שהעור הוא איבר ההגנה הגדול ביותר בגוף. כך שכאשר פוגעים בהגנה של העור, פוגעים בהגנה של כל הגוף! התוצאה שאנו רואים על פני השטח היא: עור יבש. ואז מרגישים גירויים, גירודים וכו'. וזה מכין את הקרקע לכל מיני זיהומים. זה בעייתי במיוחד באיברים ריריים, כמו למשל הנרתיק הנשי. שם שימוש קבוע בסבון בסיסי עלול לגרום לנזק ממשי – החיידקים הידידותיים משגשגים בסביבה חומצית. כשפוגעים בחומציות, האזור נכבש על ידי החיידקים הרעים והפטריות. וזה, כמו שכולנו יודעות, איכסה.

לכן המציאו את ה"אל-סבון" או ה"סבון ללא-סבון". כן, כמו שיש "קפה נטול קפאין", כך יש "סבון נטול ספונין". זהו חומר ניקוי בעל pH קרוב יותר לזה של העור. לרוב הוא קצת חומצי. החיידקים הידידותיים שלנו זקוקים לסביבה חומצית, והאל-סבון מאפשר להם להמשיך לשמור עלינו. כמו כן, האל-סבון מגיב טוב יותר עם מים "קשים" (עתירי אבנית), כמו שיש בישראל.

ואיפה מוצאים חומר נפלא ומתקדם שכזה?
ובכן: בכל חנות כלבו או רשת פארם.
למעשה, רוב החומרים שאנו קוראים להם היום "סבון", בעיקר אלו הנוזליים, הם "אל-סבונים".
הנה למשל כמה ממותגי האל-סבון הנפוצים הנמכרים באחת מרשתות הפארם.
כן, רבותיי, מאז המצאת הסבון, במצריים העתיקה, התקדמנו!

2. לגבי ה"טבעיות": כל מי שמכיר אותי מכיר את גישתי למילה הזאת. כן, "טבעי" זה נשמע יותר נעים, רגוע ו"בריא". הבעיה היא, שעובדתית, זה לא תמיד כך. והנה כמה דוגמאות לחומרים טבעיים שלא ממש הוכחו כבריאים:

• ארס טבעי של נחשים – יכול להרוג אתכם בו במקום. כנ"ל לגבי ארס טבעי של עקרבים.
• טבק טבעי– אלו עלים של צמח. עישונם גורם לסרטן, מחלות לב ושאר צרות ידועות.
• אלכוהול טבעי – מופק מפירות (בעיקר ענבים). חומר ממכר מאוד. גורם לתלות. ובשימוש קבוע עלול לגרום נזקים לכבד.

  

בקיצור: המקור של חומר כלשהו, בין אם הוא טבעי (גדל בשדה או ברפת) או מלאכותי (מיוצר בבית חרושת), לא הוא שקובע את השפעתו הפיזיולוגית. אלא ההרכב הכימי שלו. ועל ההרכב הכימי של סבון קראתם כבר בפיסקה הקודמת.

3. "עבודת יד"?
זה מקור הגאווה הכי תמוה בעיניי. כאילו, למה שאני ארצה להתרחץ בסבון שכבר היה בידיים של מישהו אחר?? אני מעדיפה סבון חדש ונקי. שאף אחד עוד לא נגע בו.
אז תגידו, "הם משתמשים בכפפות". נו, אז? מה זה משנה כבר? רוצים לייצר סבון סטרילי — שישתמשו כבר במכונות, ודי. יהיה להם יותר פשוט, ולי – יותר זול.

בקיצור
נראה לי שזאת הייתה הפעם הראשונה, והאחרונה, בה פונה אליי גוף כלכלי כלשהו כדי לקבל פרסום סמוי בבלוג. עכשיו אני הולכת להתרחץ.
ואתם – שימו לב שלא יסבנו אתכם!

מצאתם עניין במאמר? לחצו כאן, ותקבלו הודעה על עדכונים.

מאמרים נוספים בנושאים קרובים:
פרוביוטיקה – בעד החיים
נקיונות פסח ותיאוריית ההיגיינה