בניגוד לחודש פברואר, חודש מרץ (או מרס?) היה חודש ארוך יחסית. ובכל זאת לא נתקלתי בו בהרבה דיווחים איכותיים על נושאי בריאות חשובים. המעט שכּן ראיתי:
1. נישואים בתזזית
מאת ד"ר שלומי ענתבי
התפרסם ב"הארץ" 26.03.2015
כותרת המשנה: "אחת מתופעות הלוואי של הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים היא סיכון גבוה לגירושים של הוריהם". מתוך הכתבה: " שבע שנות טיפול במאות ילדים עם הפרעות קשב וריכוז בדרגת חומרה בינונית או גבוהה הניבו ממצא מעניין: הורים לילדים אלה נמצאים בסיכון גבוה לגירושים. 49% מזוגות ההורים לילדים שבהם טיפלתי הגיעו אל הרבנות בתקופה זו, בעוד שבאוכלוסייה הכללית מתגרשים 26% מהזוגות."
אחד ההסברים האפשריים שמציג ד"ר ענתבי לקשר הזה: "הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה גנטית משפחתית. כלומר, לפחות אחד מההורים לילדים עם הפרעה קשב וריכוז לוקה גם הוא בהפרעת קשב. זוהי עמדת פתיחה גרועה לנישואים תקינים, מכיוון שבזוגיות ובחיי המשפחה באים לידי ביטוי מאפייניה של הפרעת הקשב: אימפולסיביות, חוסר סבלנות, חוסר הקשבה לבן/בת הזוג, חוסר שליטה ברגשות ועוד. אלה גורמים ליחסים לא יציבים בין בני הזוג, ללחץ, למתח ולקשיי הורות."
הסבר זה מתקשר לדיון שהיה לנו פה פעם על "מהפכת האבחונים". מוזמנים לרענן את זכרונכם!
2. למי שעדיין יש לו ספקות: מחקר ענק גילה: הומיאופתיה פשוט לא יעילה
מאת ד"ר עידן גורן
התפרסם ב"וואלה! בריאות" 12 מרץ
מתוך הכתבה: " המועצה הלאומית לבריאות והמחקר רפואי (NHMRC) של ממשלת אוסטרליה פרסמה השבוע בפעם הראשונה ביקורת יסודית שסקרה מאות מחקרים על הומיאופתיה, ועל סמך הממצאים הכוללים פרסמה הצהרה ודו"ח מפורט לידיעת הציבור הכללי והממסד הרפואי. […]החוקרים קבעו לאור סקירת המחקרים כי לא נמצאו בעיות בריאות שלגביהן קיימות ראיות מהימנות ליעילות הטיפול של הומאופתיה. "
חג שמח!
5 מחשבות על “המלצות קריאה – חודש מרץ”
המחקר הזה שווה משהו?
איך הוא נוהל? מה אפשר להסיק ממנו?
הגירושין אצל הורים לילדים עם הפרעת קשב לא צריכה להיות מושווית לכלל האוכלוסיה אלא לאוכלוסיה שדומה מבחינה דמוגרפית לאוכלוסייה שנחקרת.
כלומר – היות וידוע שהפרעות קשב ולקויות למידה הן מגיפה של ממש בצפון תל אביב (40%), ההשוואה צריכה להיות לגירושים בצפון תל אביב אצל משפחות שאין להם ילד מאובחן.
בנוסף על ההשערות שמעלה החוקרת במאמר, יש לי עוד השערה – היות וכבר ידוע שבאיזורים עם הרבה כסף שולחים ילד למאבחן אחרי מאבחן עד שאחד מהם נותן להם את הפתק המיוחל שהילד שלהם באמת מיוחד נורא, ואנשים לא מקבלים את זה שהילד שלהם הוא פשוט ”ילד“, מדובר באוכלוסיה שאובססיבית לגבי חפירות פנימיות ואיבחונים ולכן גם סביר שהם לא יהיו מרוצים מבן הזוג כמו שהם לא מרוצים מהילד.
אנשים באוכלוסיות מסויימות פשוט נורא מרוכזים בעצמם ובהישגים שונים ומשונים. הם רוצים מכונית מושלמת, בית מושלם, ילד מושלם ובן זוג מושלם. אין שום דבר דפוק בילד שלהם ואין שום דבר דפוק באשתם. הדפיקה היא בציפייה שלהם מאיך צריכים החיים שלהם להיראות.
ואגב, לא מבין מה הבעייה להשוות לגירושין אצל הורים לילד מאובחן מאומץ. אפשר בקלות לאשש או להפריך את תיאוריית הגנטיקה.
זה נשמע מעניין, אבל לא הבנתי מה אתה רוצה להשיג במחקר כזה.
כדי לבודד את הגורם הגנטי, לא מספיק שיהיה ילד מאובחן ומאומץ, צריך שגם יהיה תאום זהה.
אם יהיה מחקר שישווה שיעור גירושים ב-1000 משפחות בהם אימצו ילד עם ADHD לעומת שיעור גירושים ב-1000 משפחות בהם הילד הוא לא מאומץ, נוכל לדעת אם יש פער משמעותי.
לא הבנתי איך תאומים יכולים לעזור פה.
אלף משפחות בהן אימצו ילד עם ADHD? עם כל הבעיות הכרוכות באימוץ (הסיבות בגללן מוציאים ילדים מהבית – הזנחה, התעללות; ובעיות הקליטה במשפחה החדשה), זה נשמע לי הזוי.
בכל מקרה, לא התרשמתי שהמחקר הזה שפורסם מתיימר להיות המחקר היחיד בתחום. אף פעם לא כדאי להסיק מסקנות מרחיקות לכת ממחקר אחד. היו ויהיו עוד הרבה מחקרים אחרים.