גבר מחפש טיפול

בסוף של אחת משנות המס האחרונות, ישבתי והכנתי דוח שנתי. לצורך כך עברתי על פנקס החשבונות שלי. פתאום שמתי לב: לרוב הלקוחות שלי היו שמות כמו אברהם, אפרים, דניאל, אהוד… ורק מידי פעם הופיעה איזו רחל או ענת. השמות שהבאתי כאן אמנם בדויים, אבל המגמה הייתה ברורה: רוב גדול של גברים. בהתחלה חשבתי שזה נדמה לי, כי במערכת הבריאות זה נחשב "ידוע" כבר שנים רבות, שהאחראיות על תחום הבריאות ברוב המשפחות הן הנשים. אז ספרתי. ו… הסתבר שזו לא טעות. במשך כשנתיים, מעל שמונים אחוז מהלקוחות שלי היו גברים. זה נראה לי די מוזר, כי אני אישה ומפרסמת באופן שווה לשני המינים.

עוד נתון יוצא דופן ששמתי לב אליו: הרבה מהגברים לא באו אליי כדי לחפש טיפול לעצמם, אלא לבני משפחה שלהם – לרוב לילדים או להורים מבוגרים הסובלים ממחלות קשות. כמה פעמים ראיתם גבר שמברר על טיפולים רפואיים עבור אימו הקשישה? אצלי זה מראה רגיל. היה אצלי אפילו אב לילד משותק, שהציע לאשתו שיבואו אליי ביחד כדי לברר על טיפולים לילד. האישה לא הסכימה לבוא. הם סיכמו שהבעל יבוא אליי לחפש מידע, ולאחר מכן יעדכן את אשתו.

עזרי החלטה

ככל שחשבתי על זה, נזכרתי שהיה גם הבדל בגישה בין הגברים שהגיעו לבין הנשים (המעטות). הנשים נראו נסערות וחרדות. הגברים נראו נחושים ומאורגנים, והגיעו לעתים קרובות עם רשימה מוכנה מראש של שאלות. למרות שהגברים סיפרו על ילדים נכים ואימהות גוססות, הם נראו כאילו באו לעבודה. ישבו איתי לפעמים שעות רבות, אספו עוד ועוד חומר ושאלו עוד ועוד שאלות. הם נטו לשרטט לעצמם טבלאות וגרפים כדי לארגן לעצמם את המידע ולשקלל אותו. אמצעים אלו נקראים "עזרי החלטה" (decision aids).

כאן בתמונה ניתן לראות גרף ששירטט האלוף במיל' גיורא איילנד, לצורך החלטה על טיפול בסרטן הערמונית. בספרו "במזל סרטן הערמונית" הוא מציע כך: "אחרי זיהוי סטטוס המחלה וטרם ההחלטה על ניתוח, יש להציג למטופל את תמונת המצב על גבי שרטוט סכמתי גדול (כמו שעושים מאמני כדורסל, כשהם לוקחים פסק זמן)" (עמוד 76). האלוף איילנד לא התייעץ איתי לפני הניתוח. הוא עשה את התחקיר שלו רק אחרי שעבר את הניתוח והתאכזב מהתוצאה. הוא טוען, בכנות מרשימה, שאילו ידע לפני הניתוח את כל הנתונים, ייתכן שהיה בוחר להימנע מכריתת הערמונית.

הגברים שמגיעים אליי הם בעלי פרופיל דומה – יוצאי צבא בעלי דרגות בכירות, אנשי מודיעין, וכן אנשי הייטק ותעשיית המידע. רובם בעלי השכלה על-תיכונית, מהנדסאים ועד דוקטורים, ומנסים להשתמש ביכולות האנליטיות שלהם גם לצורך קבלת החלטות רפואיות. רובם לא מספרים לי בסוף התהליך מה החליטו, ואני לא שואלת. לרוב הם מאוד מרוצים ומפרגנים, וניתן לראות זאת גם בדף ההמלצות שלי.

סגנון קבלת החלטות

על פי פנקס החשבונות שלי משנת 2019, בשנה האחרונה התפלגות המינים התאזנה, ויש אפילו ייתרון קל לנשים. ועדיין, את הסגנון הזה של קבלת החלטות רפואיות, כתכנון אסטרטגיה למשחק ספורט, או כשדה קרב, אני רואה רק אצל גברים. באילו מקרים מגיעים אליי גברים כדי לחפש טיפול לעצמם? גם כאן יש תופעה יוצאת דופן: הרבה פונים אליי בקשר לכאבים כרוניים שלא מצאו להם פתרון רפואי. להפתעתי, הם באופן אוטומטי מספרים כבר בפגישה הראשונה על רקע פסיכולוגי כלשהו: מחרדה ודיכאון, דרך הפרעה טורדנית-כפייתית ועד אוטיזם. הם נוטים להציג זאת כנתון, בגישה מאוד משימתית, ומבקשים ממני להתחשב בכך. אני שמחה להיענות לבקשה, ומשתדלת להתאים להם את המידע ולהנגיש אותו. היה אצלי אפילו גבר אחד שסבל מכאבים כרוניים, והגיע למסקנה שההפרעה הטורדנית-כפייתית שלו גורמת לו לחשוב ולקרוא כל הזמן על הכאב ועל טיפולים אפשריים. לכן הוא ביקש שאני אחפש את המידע במקומו, ולא אמסור לו את המידע, אלא אעביר את המידע לפסיכולוג שלו, והפסיכולוג יחליט מה לספר לו ומה לא. כן, לפעמים נדרשים פתרונות יצירתיים…
אז, גבר, אם אתה או מי מבני משפחתך סובלים מבעיית בריאות ממושכת, והתחברת לתיאור הזה, אולי כדאי לך לנסות גם כן שירות של מידענות רפואית? פרטים נוספים כאן.

מקורות:

"המקור", רשת 13: גיורא איילנד ותחקיר הסרטן. 

"במזל סרטן הערמונית", מאת גיורא איילנד. הוצאת ידיעות אחרונות – חמד, 2019. 

לקריאה נוספת:

הרב פירר, דמיון ומציאות