מאת עפרה מהודר, MSc
מוסמכת באפידמיולוגיה ורפואה מונעת
לכבוד יום הכיפורים החלטתי להביא לאתר שלי, שלרוב עוסק במחקרים מדעיים, קצת היסטוריה יהודית. אחת הדמויות המרתקות בהיסטוריה של הרפואה היהודית, ואולי הבולטת בהן ביותר, היא הרמב"ם. הרמב"ם, רבי משה בן מימון, נולד בספרד בסביבות שנת 1135. הוא היה "מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר ומנהיג " (מתוך ויקיפדיה). אותי הוא כמובן מעניין בעיקר בתור רופא, שאמר לפני אלף שנה כמעט את כל מה שאנחנו יודעים היום. בפרק ד של "הלכות דעות" הוא כתב על כל הדברים החשובים: תזונה, פעילות גופנית, אלכוהול, היגיינה ואפילו סקס. בהלכות נוספות הוא כתב דברים מאירי עיניים בתחומים שהיום אנו קוראים להם פסיכולוגיה, פילוסופיה ועוד. אני מצטטת כאן את ההלכה כמו שהיא. המושגים בני זמננו, והתוספות שלי — בירוק.
הרמב"ם, רבי משה בן מימון (תמונה:ויקיפדיה)
הלכות דעות פרק ד
רפואה מונעת א הואיל והוויית הגוף בריא ושלם, מדרכי ה' הוא, שהרי אי אפשר שיבין או יידע, והוא חולה–צריך אדם להרחיק עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברים (המבריאים) המחלימים; ואלו הן:
ב לעולם לא יאכל אדם, אלא כשהוא רעב; ולא ישתה, אלא כשהוא צמא. כמה פשוט. ואל ישהה נקביו (יתאפק מלעשות צרכיו), ואפילו רגע אחד, אלא כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו, יעמוד מיד.
ג [ב] לא יאכל אדם עד שתתמלא כרסו, אלא יפחות כמו רביע משֹובעתו (לא לאכול עד שאתם מתפוצצים!) . ולא ישתה מים בתוך המזון, אלא מעט ומזוג ביין; וכשיתחיל המזון להתאכל במעיו, שותה מה שהוא צריך לשתות. ולא ירבה לשתות מים, אפילו כשיתאכל המזון. ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, שמא יהיה צריך לנקביו. (ללכת לשירותים לפני הארוחה).
תזונה ופעילות גופנית: ד לא יאכל אדם, עד שיהלך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום, או יעשה מלאכה, או יתייגע ביגע אחר. כללו של דבר–יענה גופו וייגע בכל יום בבוקר עד שיתחיל גופו לחום, וישקוט מעט עד שתתיישב נפשו, ואוכל. ואם רחץ בחמין אחר שיגע, הרי זה טוב; ואחר כך שוהה מעט, ואוכל. בבוקר מומלץ לעשות קצת התעמלות, אחר כך להתקלח במים חמים, לנוח מעט, ורק אז לאכול.
ה [ג] לעולם כשיאכל אדם, יישב במקומו או יטה על שמאל. ולא יהלך ולא ירכוב ולא ייגע ולא יזעזע גופו ולא ייטייל, עד שיתאכל המזון שבמעיו; וכל המיטייל אחר אכילתו או שיגע, הרי זה מביא על עצמו חולאים רעים וקשים.
שינה: ו [ד] היום והלילה, ארבע ועשרים שעות. דיי לו לאדם לישן שלישן, שהוא שמונה שעות; ויהיו בסוף הלילה, כדי שיהא מתחילת שינתו עד שתעלה השמש שמונה שעות, ונמצא עומד ממיטתו, קודם שתעלה השמש. ז [ה] לא יישן אדם לא על פניו, ולא על עורפו, אלא על צידו–בתחילת הלילה על צד שמאל, ובסוף הלילה על צד ימין. ולא יישן סמוך לאכילה, אלא ימתין אחר אכילה כמו שלוש או ארבע שעות. ולא יישן ביום.
תזונה לשיפור העיכול: ח [ו] דברים המשלשלין את בני מעיים, כגון ענבים ותאנים ותותים ואגסים ואבטיחים ומעי הקישואים ומעי המלפפונות–אוכל אדם אותם בתחילה, קודם אכילה. ולא יערבם עם המזון, אלא שוהה מעט עד שייצאו מבטן העליון; ואוכל מזונו. ודברים שהן מאמצין את בני מעיים, כגון רימונים ופרישין ותפוחים וקרוסטמלין ׁ(כנראה סוג של אגסים)–אוכל אותם תיכף למזונו, ולא ירבה מהן.
ט [ז] כשירצה אדם לאכול בשר עוף ובשר בהמה כאחד, אוכל בתחילה בשר העוף; וכן ביצים ובשר עוף, אוכל בתחילה ביצים; בשר בהמה דקה ובשר בהמה גסה, אוכל בתחילה בשר הדקה: לעולם יקדים אדם דבר הקל, ומאחר הכבד.
תזונה על פי עונות השנה: י [ח] בימות החמה–אוכל מאכלים הקרים, ולא ירבה בתבלין, ואוכל את החומץ; ובימות הגשמים–אוכל אוכלין החמין (אוכל חם), ומרבה בתבלין, ואוכל מעט מן החרדל ומן החלתית (תבלין שנחשב מחמם). ועל דרך זו, הולך ועושה במקומות הקרים ובמקומות החמים–בכל מקום ומקום, כראוי לו. עוד לא היה מזגן.
וגם לא מקרר: יא [ט] יש מאכלות שהן רעים ביותר עד מאוד, וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם–כגון הדגים הגדולים המלוחים הישנים, והגבינה המלוחה הישנה, והכמהין והפטריות, והבשר המליח הישן, ויין מגיתו, ותבשיל ששהה עד שנדף ריחו, וכל מאכל שריחו רע או מר ביותר: הרי אלו לגוף, כמו סם המוות.
יב ויש מאכלות שהן רעים, אבל אינם כמו הראשונות לרוע; לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהן אלא מעט ואחר ימים הרבה, ולא ירגיל עצמו להיות מזונו מהם או לאוכלם עם מזונו תמיד–כגון דגים גדולים, וגבינה וחלב ששהה אחר שנחלב ארבע ועשרים שעות, ובשר שוורים גדולים ותיישים גדולים, והפול, והעדשים, והספיר, ולחם שעורים, ולחם מצות, והכרוב, והחציר, והבצלים, והשומים, והחרדל, והצנון: כל אלו מאכלות רעים הן. מה רע בהם?
יג אין ראוי לאדם לאכול מאלו אלא מעט עד מאוד, ובימות הגשמים; אבל שלא בימות הגשמים, לא יאכל מהן כלל. והפול והעדשים בלבד–אין ראוי לאוכלן, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. והדלועין, אוכלין מהן מעט בימות החמה.(את ההיגיון של האיסור על אכילת קטניות לא הבנתי, מודה. למישהו מהקוראים יש מושג?)
יד [י] ויש מאכלות שהן רעים, ואינן כמו אלו; והם עוף המים, ובני יונה הקטנים, והתמרים, ולחם קלוי בשמן (פוקאצ'ה?) או לחם שנילוש בשמן, והסולת שנפו אותה כל צורכה עד שלא נשאר בה ריח מורסן (הסיבים של החיטה) והציר (ציר דגים) והמורייס (מעין לפתן) — אין ראוי להרבות מאכילת אלו; ואדם שהוא חכם וכובש את יצרו, ולא יימשך אחר תאוותו ולא יאכל מכל הנזכרים כלום, אלא אם נצרך להם לרפואה–הרי זה גיבור.
טו [יא] לעולם ימנע אדם עצמו מפירות האילנות, ולא ירבה מהן אפילו יבשים, ואין צריך לומר רטובים (יותר מדי סוכר?); אבל קודם שיתבשלו כל צורכן, הרי הן לגוף כחרבות (אם כבר פירות אז שיהיו רק פירות בשלים, לא בוסר). וכן החרובים, רעים לעולם. וכן הפירות החמוצין רעים, ואין אוכלין מהן אלא מעט בימות החמה ובמקומות החמין. החרובים והפירות החמוצים רעים לבריאות? עם זה אני דווקא לא מסכימה. בחמוצים יש בדרך כלל הרבה ויטמין C. והתאנים והענבים והשקדים טובים לעולם, בין רטובים בין יבשים, ואוכל אדם מהן כל צורכו; אבל לא יתמיד אכילתן, אף על פי שהן טובים מכל פרי האילנות. כל דבר במידה.
תזונה לפי גיל:טז [יב] הדבש והיין, רע לקטנים ויפה לזקנים, וכל שכן בימות הגשמים. וצריך אדם לאכול בימות החמה, שני שלישי מה שהוא אוכל בימות הגשמים.
שוב על העיכול, ונזקי עצירוּת: יז [יג] לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין כל ימיו, ויהיה קרוב לשלשול מעט. וזה כלל גדול ברפואה–שכל זמן שהראי (הצואה) נמנע או ייצא בקושי, חולאים רבים באים. טיפול לעצירות: יח ובמה ירפה אדם מעיו, אם נתאמצו מעט–אם היה בחור (צעיר)–יאכל בבוקר בבוקר מלוחים שלוקים מתובלים בשמן ובמורייס ובמלח, בלא פת (חליטת עלים מלוחים, מתובלים בשמן, מלח וקצת… מי לפתן. בלי לחם) ; או ישתה מי שלק של תרדין או כרוב בשמן ומלח ומורייס (חליטה של עלי תרד או כרוב, שוב – עם שמן ומי לפתן).
התערובות האלה של מלוח+מתוק+שמן בלי לחם, נשמעות כל כך דוחות,שנראה לי שאלו אמורות להיות תרופות משלשלות. לקשישים הוא ממליץ על תרופות פחות אגרסיביות:
ואם היה זקן–ישתה דבש מזוג במים חמין בבוקר, וישהה כמו ארבע שעות, ואחר כך יאכל סעודתו. יעשה כן יום אחר יום, שלושה או ארבעה ימים אם צרך לכך, עד שירפו מעיו.
לסיכום הנאמר עד פה: יט [יד] ועוד כלל אחר אמרו בבריאת הגוף: כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע, ומעיו רפים–אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק, ואפילו אכל מאכלות הרעים; [טו] וכל מי שהוא יושב לבטח ואינו מתעמל, או מי שמשהה נקביו או מי שמעיו קשים–אפילו אכל מאכלות טובים ושמר עצמו על פי הרפואה, כל ימיו יהיו מכאובים וכוחו תשש. ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות, והיא עיקר לכל חולאים.
כ רוב החולאים הבאים על האדם, אינן אלא מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אומר בחכמתו, "שומר פיו, ולשונו–שומר מצרות, נפשו" (משלי כא,כג)–כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע, ולשונו מלדבר אלא בצרכיו.
רחצה (קחו בחשבון שלא הייתה אז מקלחת בכל בית): כא [טז] דרך הרחיצה–שייכנס אדם למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים (חשוב להתרחץ פעם בשבוע!); ולא ייכנס סמוך לאכילה ולא כשהוא רעב, אלא כשיתחיל המזון להתעכל. ורוחץ כל גופו בחמין שאין הגוף נכווה בהן, וראשו בלבד בחמין שהגוף נכווה בהן. ואחר כך ירחוץ גופו בפושרין, ואחר כך בפושרין מן הפושרין, עד שירחוץ בצונן; ולא יעביר על ראשו כלל, לא פושרין ולא צונן. ולא ירחוץ בצונן, בימות הגשמים. ולא ירחוץ עד שיזיע וייפרך כל גופו, ולא יאריך במרחץ; אלא כשיזיע וייפרך גופו, ישתטף וייצא. שוב ענייני שירותים: כב ובודק עצמו 1קודם שייכנס למרחץ, ו2אחר שייצא, שמא יהא צריך לנקביו. וכן בודק אדם עצמו תמיד–3קודם אכילה ו4אחר אכילה, ו5קודם בעילה ו6אחר בעילה, ו7קודם שייגע ויתעמל ו8אחר שייגע ויתעמל, ו9קודם שיישן ו10כשייעוֹר: הכול עשרה.
כג [יז] כשייצא אדם מן המרחץ, ילבוש בגדיו ויכסה ראשו בבית החיצון, כדי שלא תשלוט בו רוח קרה; ואפילו בימות החמה, צריך להיזהר. וישהה אחר שייצא עד שתתיישב נפשו וינוח גופו ותסור החמימות, ואחר כך יאכל. ואם ישן מעט כשיצא מן המרחץ, קודם אכילה–הרי זה יפה עד מאוד.
כד לא ישתה אדם מים קרים כשייצא מן המרחץ, ואין צריך לומר שלא ישתה במרחץ. ואם צמא כשיצא ואינו יכול למנוע עצמו, יערב המים ביין או בדבש וישתה. ואם סך בשמן במרחץ בימות הגשמים אחר שישתטף, הרי זה טוב.
בקשר להקזת דם, מנהג נפוץ באותם ימים: כה [יח] לא ירגיל אדם עצמו להקיז דם תמיד, ולא יקיז דם אלא אם היה צריך לו ביותר; ולא יקיז לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, אלא ביומי ניסן ומעט ביומי תשרי. ומאחר חמישים שנה לא יקיז כלל (בתוחלת החיים של אז, בן 50 נחשב קשיש). ולא יקיז אדם דם וייכנס למרחץ, ביום אחד; ולא יקיז וייצא לדרך, ולא ביום שיבוא מן הדרך. ויאכל וישתה ביום ההקזה, פחות ממה שהוא רגיל; וינוח ביום ההקזה, ולא יתעמל ולא ייטייל.
יחסי מין . כו [יט] שכבת זרע, היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים; וכל זמן שתצא ביותר, הגוף בולה וכוחו כולה וחייו אובדים. הוא שאמר שלמה בחכמתו, "אל תיתן לנשים, חילך; ודרכיך, למחות מלכין" (משלי לא,ג). זה כמובן חסר שחר… יחסי מין סדירים בריאים לגוף ולנפש.
כז כל השטוף בבעילה–זקנה קופצת עליו, וכוחו תשש ועיניו כהות וריח רע נודף מפיו ומשחייו; ושיער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושר, ושיער זקנו ושחייו ושיער רגליו רובה; ושיניו נופלות. והרבה כאבים חוץ מאלו באין עליו.כח אמרו חכמי הרופאים, אחד מאלף מת בשאר חולאים; והאלף, מרוב התשמיש. לפיכך צריך אדם להיזהר בדבר זה, אם רצה להיות בטובה. טוב…
מתי בכל זאת מומלצים לדעתו יחסי מין: ולא יבעול אלא כשימצא גופו בריא וחזק ביותר, והוא מתקשה הרבה שלא לדעתו, ומסיח עצמו לדבר אחר, והקישוי (זקפה) כשהיה; וימצא כובד ממותניו ולמטה וכאילו חוטי הביצים נמשכים, ובשרו חם. זה צריך לבעול, ורפואה לו שיבעול. סקס בהוראת רופא. כט לא יבעול אדם והוא שבע, ולא רעב–אלא אחר שיתאכל המזון במעיו. ויבדוק נקביו קודם בעילה, ואחר בעילה. ולא יבעול מעומד ולא מיושב, ולא בבית המרחץ ולא ביום שייכנס למרחץ, ולא ביום הקזה, ולא ביום יציאה לדרך או ביאה מן הדרך; לא לפניהם, ולא לאחריהם. בקיצור: לא.
אחריות הרופא (טרם עידן תביעות הרשלנות הרפואית):
ל [כ] כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו (!) שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא; ושיהיה גופו שלם ועומד על בורייו, כל ימיו–אלא אם כן היה גופו רע מתחילת ברייתו, או אם היה רגיל במנהג מן המנהגות הרעים מתחילת מולדתו, או אם תבוא מכת דבר או מכת בצורת לעולם.(בכל זאת הגבלת-אחריות קטנה: אם עמדת בכל ההלכות הללו ובכל זאת חלית, כנראה שזה משהו מוּלד — או כוח עליון).
ההבחנה בין רפואה מונעת לבין הטיפול בחולה: לא [כא] וכל המנהגות הטובים האלו שאמרנו, אין ראוי לנהוג בהן אלא הבריא. אבל החולה, או מי שאחד מאבריו חולה, או מי שנהג מנהג רע שנים רבות–יש לכל אחד ואחד מהן דרכים אחרים ומנהגות כפי חולייו, כמו שיתבאר בספרי הרפואות; ושינוי וסת, תחילת כל חולי. שיבושים במחזור החודשי מצביעים על בעיה רפואית.
איפה כדאי לגור? לב [כב] כל מקום שאין בו רופא–אחד הבּריא ואחד החולה, אין ראוי לו לזוז מכל הדברים שאמרנו בפרק זה: שכל אחד מהן, לאחרית טובה הוא מביא. קהילה מקדמת בריאות: לג [כג] כל עיר שאין בה עשרה דברים האלו, אין תלמיד חכמים רשאי לדור בתוכה; ואלו הן–1רופא, ו2אומן, ו3בית המרחץ, ו4בית הכיסא, ו5מים מצויין כגון נהר או מעיין, ו6בית הכנסת, ו7מלמד תינוקות, ו8לבלר, ו9גבאי צדקה, ו10בית דין מכין וחובשין.
עד כאן ההלכות של שנת אלף ומשהו. בשונה מהמלצות רפואה מונעת בימינו, הודות למעמדן כהלכות, ניתן היה גם לאכוף הוראות אלה על הציבור, כמו תקנות וחוקים.
יש מסורות טיפול או מניעה נוספות, שהייתם רוצים לדעת על משמעותן הרפואית על פי מבחן המדע של ימינו?
מחפשים "מורה נבוכים" למערכת הבריאות? צרו קשר.
עוד בנושאים קרובים:
59 מחשבות על “עקרונות הבריאות על פי הרמב"ם”
טור משובב לב ונפש.
כמחצית מדבריו – שגויים (משום שכיוון רק לגברים)
"בשביל מה השקענו וגו'" – בשביל הכלכלה.
גם אני חשבתי בהתחלה שהוא מתכוון לגברים. כי כתב "כל זמן שצריך להשתין או להסך את רגליו, יעמוד מיד."
אבל אחר כך ראיתי "ושינוי וסת, תחילת כל חולי"…
שינוי ווסת – הכוונה בלשון הרמב"ם וחכמים היא לשינוי הֵרְגל. (למרות שכמובן גם שינוי במחזור הוא סימן לחולי . . .)
(המקור לכך הוא בתלמוד : התלמוד מצטט את הפסוק "כל ימי עני רעים" . ושואל – והרי יש שבתות וימים טובים בהם הוא אוכל טוב ? ועונה "שינוי ווסת תחילת חולי מעיים". כלומר עצם זה שבכל השבוע הוא לא אוכל טוב ואילו בשבת יש חריגה מהרגל התזונה זה יוצר חולי).
כנ"ל "יעמוד מייד" הכוונה "יפסיק מייד". כלומר יפסיק את מה שהוא עושה וילך לעשות צרכיו אם הרגיש צורך. "יעמוד" בלשון חכמים זה "להפסיק".
וכמובן שדבריו מכוונים גם לגברים וגם לנשים.
לגבי תוחלת החיים – כבר דוויד המלך אמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה". כך שאין זה נכון שגיל חמישים נחשב לקשיש בעבר. גם אז חיו שבעים שמונים שנה. אני מעריך כי הדימוי שלנו לגבי תוחלת חיים של חמישים שנה בעבר קשור לערים צפופות ומזוהמות בימי הביניים ובמהפכה התעשיתית ובאפריקה מוכת האיידס והרעב , ולא דווקא לגבי חיים כפריים.
(אגב , ממליץ לראות גם כאן :
https://www.paleostyle.co.il/?p=74 )
לגבי מקור נוסף של הרמב"ם בנושאי רפואה מונעת ובריאות – ממליץ על הספר הזה שהוא תרגום מערבית של הוראות הרמב"ם לשולטן כיצד לשמור על בריאותו :
https://www.hebrewbooks.org/31937
יום טוב ופסח שמח.
תודה, יוסף. מעניין. אולי יש לך מושג מה הבעיה ב"מאכלות הרעים" שבסעיף י"ב? הפול, העדשים וכו'? אולי זה בגלל בעיית הפול ב- G6PD?
השכלתי התורנית לוקה, כנראה, בחסר.
לעיניין הפול והאדשים.. אם הם אינם מרוככים דיים ואו לא מבושלים דיים הם גורמים לעצירות ולסתימת מעיים..הפול עצמו בכמות מוגברת יכול להביא לתרעלת המתבטאת בגזים נוראיים…
תודה על התגובה. כן, יכול להיות שזו הסיבה לרתיעה. ובכל זאת, מדובר פה על איסור חמור.
"והפול והעדשים בלבד–אין ראוי לאוכלן, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.".
הוא לא אמר "לאכול קצת". הוא אמר שאסור לאכול מהם בכלל, אף פעם.
אני חושדת שהטוטאליות הזו קשורה אולי למחלת ה- G6PD. אשר מי שחולה בה, יכול למות אם יאכל פול.
אבל אני לא בטוחה עד כמה המחלה הזאת הייתה נפוצה בספרד.
זו מחלה גנטית, שלרוב נפוצה בעיקר בקרב יוצאי כורדיסטן ועיראק.
אני מצטט מהחלק הקודם "ובכל זאת מדובר על *איסור חמור*"
הרמב"ם כתב "אין ראוי".
להלן הערתי:
בדברי הפוסקים יש הבדלים מהותיים בין הביטויים ומשמעותם.
אסור, מותר, עדיף טפי, ראוי.
כאשר משתמשים בביטוי "אין ראוי" כוונת הפוסק שאין כאן עניין של איסור והיתר אלא עצה בלבד על פי ניסיונו של הפוסק ועניין תרבותי או חברתי הקשור למנהגים.
כלומר להלכה זה מותר, אבל לא מומלץ. בין זה לבין איסור חמור הדרך ארוכה מאוד.
תודה על ההערה.
גם יש את עניין האלגיות שלא היו מובנים היטב
הרמב'ם כתב 14 ספרים שכל החיים נלמד אולי נצליח לבין אותם להגיד על מילה אחת שלו שגויה זה לחטוא בהרבה גאווה לדעתי
השינה על הצד זה שח"ו לא תהיה לידיו שליטה על איברים שלא צריך שיגעו בהם.
לגבי הגיון שיטתו של הרמבם אני מציע לך לבדוק אצל אריסטו. הרבה מחכמתו של הרמבם זו חכמת יוון שהיתה נהוגה אז. כל דבר סווג ליסודות אדמה אש רוח מים, וההגיון היה קשור בזה איכשהו. קצת כמו שהסינים מסווגים דברים ליין ויאנג, מחמם ומקרר ושאר דברים שאין להם אחיזה במציאות, ומזה גוזרים מה לאכול ומתי.
ולא ראיתי התייחסות לשתיה לפי צמא. זה לא כפי הנהוג והמומלץ היום. לא?
הוא כתב "ראי" או "רעי" (לגבי צואה)?
לגבי הקזת דם, שימי לב שהוא מסייג את זה באלף סייגים, ומרשה בערך יומיים בשנה, בין שעה ארבע לארבע וחמישה. וכל זה כי זה היה כ"כ פופולארי שהוא לא יכול להגיד מפורשות שזה בולשיט. אז מסייג בצורה בלתי אפשרית.
לסיום: לא מדובר בהלכות. הוא לא גזר את זה מתורתנו הקדושה אלא מנסיונו כמדען.
ושום מילה על העמבה?
שלום,
1. זה כן הלכות, כי זה נכנס על ידו ליצירת המופת ההלכתית "משנה תורה".
2. בוודאי יש להכל סימוכין מהתורה אלא שבספר "משנה תורה" הוא לא מציין גם בהלכות אחרות את המקורות למען ירוץ הקורא.
בברכה, ילון.
שלום מאת אנונימי בשם הרב דוד חי הכהן. מי שאומר שהרמב"ם הושפע חלילה מחכמת ייון,אינו אלא טועה.
הרמב"ם הוא המקור הראשון.
שלום אנונימי
האתר הזה עוסק בבריאות ולא בדת. אז כדאי לנמק את דבריך בצורה מדעית.
להגיד שהרמב'ם למד מאריסטו זה בדיוק כמו להגיד שהיהדות באה מהנצרות או מהאיסלם הרמב'ם למד הכל מהתורה הקדושה הפוך בה והפוך בה דכולה בה יש בתורה הכל מדע וכוכבים ושמים וחשבון ובריאות הכל מהכל רק צריך לשבת וללמוד ולהעמיק
אתה צודק. ההוראה "לא ישתה, אלא כשהוא צמא" לא מקובלת כיום. להיפך – אומרים שתחושת הצמא זה מין הרגל שמתפתח לפי כמה שאנחנו שותים. אז כדאי בהתחלה לשתות 8-10 כוסות מים גם בלי להיות צמא, ועם הזמן תחושת הצמא תתאים עצמה לזה 😉
הקזת הדם — ברור לגמרי שהוא חושב שזה בולשיט. וגם סקס…
לגבי הכתיב: אני עשיתי "העתק-הדבק" מהטקסט כפי שהתפרסם באתר של מכון ממרא. אין לי מושג מה כתב הרמב"ם במקור. ברור שסימני הפיסוק, למשל, לא היו כאלה…
https://www.mechon-mamre.org/i/1204.htm
אתה טועה בדבר אחד: הרמב"ם היה גם רופא וגם רב. הוא לקח את הידע הרפואי שהיה לו (שאכן התבסס על אריסטו ועוד חכמים של ימיו) ונתן להם מעמד של הלכה (להלן: "הלכות דעות"). ודבר כזה — הלוואי שהיו עושים בימינו.
עמבה זה בכלל מאכל עיראקי, לא?
עמבה במקור זה מאכל הודי. זה צ'אטני הודי שעבר הסבה. יש הרבה מאכלים עיראקיים כאלה. הסמבוסק זה סמוסה והזנגולה זה העתק של ממתק הודי. היו קשרי מסחר חזקים בין הודו לעיראק בעזרת יהודים עיראקיים, ואפילו התקיימה בהודו קהילה של יהודים עיראקיים.
לגבי ההלכה, השימוש במושג "הלכה" לא מתאים פה. הרמב"ם לא טוען שמי שלא נוהג ככה הוא חוטא. הוא לכל היותר ממליץ על זה מטעמי שמירה על בריאות. הוא לא אומר (חוץ ממקרים נדירים) שזה נובע ישירות מההלכה. כמובן שהוא לא ימליץ על שום דבר שמנוגד ליהדות, אבל כל היתר זה מההבנה שלו כרופא וכמשכיל בתקופתו. הוא לא חיפש אנטיביוטיקה בין דפי הגמרא.
וסקס? באמת בולשיט כל זה. לא מבין מה עושים מזה עניין. FEH.
ההלכה היהודית מכירה בשמירה על בריאות הגוף כמצווה דאוריאתה ( ונשמרתם לכם לנפשותיכם מאוד).
אין ספק שהרמב"ם ראה בבריאות האישית והציבורית חלק מאורחות חייו של יהודי שומר מצוות.
וניתן ללמוד על כך שגזר שאין תלמיד חכם מורשה לדור בעיר שאין בה רופא.
טוב, אני מניחה שאחרי החג יקראו את המאמר הזה כמה מחבריי הדתיים. בטח יהיה להם מה להגיד בנושא.
|(לא בנושא העמבה! בנושא ההלכה)
נורא ואיום!
התייחסות כל כך צינית לדברי תורה!
כואב הלב לראות דבר כזה!
שלא תחשבי שעם הרפואה המודרנית אנשים בריאים יותר היום מאשר פעם..
איפה יש כאן דברי תורה?
מה פירוש איפה?
כל מילה שיצאה מפיו הקדוש של הרמב"ם היא דברי תורה.
המצחיק הוא שדעת תורה היום היא זו שמבטלת את שיטת הרמב"ם. אבל זו ביקורת הלכתית אז מותר. ח"ו שמדען יביע ביקורת על דעותיו של הרמב"ם בנושא.
הגבת יפה דובשן.
מי משה עד משה לא קם כמשה !!! אין ספק האיש יודע את האיזון הנכון בחיים
ויותר מי זה .
מי?
משה?
ממשה
כתבה מעניינת
כתבה הכי מעניינת שקראתי בזמן האחרון – מה גם שזאת תורה מלפני 900 שנה בערך והיום זה תעשיה שלמה ….
אני הגעתי לפה כי אני מתעניין בתזונה בריאה…בעיקר בעקבות זה שאני מתעניין בתוספי תזונה בזמן האחרון.
ממליץ בחום אגב את האתר הזה:
https://www.health-store.co.il/
יש בו לא מעט מאמרי בריאות – לעינוכם.
בריאות וחג עצמאות שמח!
מוטי
גם מה שכתב הרמב"ם בזמנו וגם התעשייה הזו שאתה מדבר עליה של כל מיני תמציות וודו ושמן נחשים – זה בולשיט ברובו הגדול.
מה שכן, לזכות הרמב"ם ייאמר שהוא האמין בזה, בניגוד לשרלטני הרייקי ומומחי התזונה לפי סוג דם שיודעים שמדובר בהונאה.
היי לגבי הקטניות אני יכולה לומר שמנסיוני האישי אכלתי כל יום קטניות בחורף. זה נשמע הגיוני כי זה מחמם וכבד. אבל זה העניין שזה מאוד מאוד כבד, הבטן שלי הייתה מאוד נפוחה ואני הייתי כבדה. אני לא ידעתי שזה קשור לקטניות עד שמטפל איוורדי (רפואה הודית) שסיפרתי לו את הרגלי התזונה שלי, אמר לי להוריד משמעותית את הקטניות ואכן זה עזר. היום אני אוכלת מממש ממש ממש קצת קטניות.. לא נראה לי שזה משהו שרצוי לבסס עליו תזונה על בסיס קבוע. מקווה שזה עוזר
היי שירן
תודה על השיתוף.
מה שהרמב"ם כתב הוא: "והפול והעדשים בלבד–אין ראוי לאוכלן, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים". זה איסור יותר קיצוני מכפי שאת מתארת. לא עניין של מידה אלא איסור מוחלט. נשמע כאילו הוא חשב שזה ממש מסוכן…
עד המשפט האחרון עוד איכשהו לא היתה סתירה להגיון.
המשפט האחרון לקח את כל הנסיון האנקדוטלי שלך והפך אותה להמלצה תזונתית לכל משפחת האדם.
שאלוהים ישמור.
דובשן, שירן לא הציגה את עצמה כאשת מקצוע, והיא כתבה "לא נראה לי". כלומר, הביאה את זה כדעה אישית.
לא כולם יודעים מה זה "אנקדוטלי".
ובכ״ז, המסקנה שלה היתה על סמך נסיון נקודתי.
פעם אכלתי כרוב ולמחרת כאב לי הראש.
לא נראה לי שכדאי לאנושות לאכול כרוב.
אני הולכת עם הרמב"ם בעיניים עצומות! הלוואי וכל הרופאים היו כמוהו…
מסכים
אני מסכים איתך
יפה מאוד, אני חושב שאני אשתמש בחלק מהעצות.
ההומור קצת ילדותי.
אם יורשה לי סימוכין לטענותיי מסעיף קודם יב'
לפי עניות דעתי הקטנה, אין בדברי הרמבם איסור כה חמור אלא יותר כמו הוראה לשומר גופו ונפשו שלא להרבות ולקיים בהם מנהג תזונתי,
יש לשים לב כי פסקה זו נכתבה לאחר ירידת מדריגה בדרגת ההחמרה
"**ויש מאכלות שהן רעים, אבל אינם כמו הראשונות לרוע;** לפיכך ראוי לאדם שלא לאכול מהן אלא מעט ואחר ימים הרבה,( הכוונה בכל פעם שאוכלים לא להתחזר אלא באיזון) ולא ירגיל עצמו להיות מזונו מהם או לאוכלם עם מזונו תמיד–כגון דגים גדולים… ובשר שוורים גדולים ותיישים גדולים, והפול, והעדשים, והספיר,…"
יתר על כן
"והפול והעדשים בלבד–אין ראוי לאוכלן, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים.".
בסעיף הרמב"ם, מחדש לנו שמלבד ימות חמה והגשמים יש עוד זמנין
כה [יח] לא ירגיל אדם עצמו להקיז דם תמיד, ולא יקיז דם אלא אם היה צריך לו ביותר; ולא יקיז לא בימות החמה ולא בימות הגשמים,** אלא ביומי ניסן ומעט ביומי תשרי.**
כידוע לכל בשנה יש 4 עונות כשהרמבם הקדוש אומר מילה אחת המון צפון בה
ארבע עונות השנה המקובלות ברוב העולם. התקופות קרויות על שם חודש תחילתן: תקופת תשרי (סתיו), תקופת טבת (חורף), תקופת ניסן (אביב) ותקופת תמוז (קיץ).
מפה כוונתו היא לא רק לחודשים ספציפים אלא חישב הוא ומצא את התועלת שלהן בזמן המדויק לתועלת מירבית לגוף לפיכך הזכירם.
הלא הן הסתיו והאביב (למרות שבישראל לא מורגש).
כל הכתוב דיעה בלבד מוזמנים לחלוק ולהאיר
מה שהוא התכוון בפירות לא בשלים (בוסר) זה מכיוון שהפרי יונק חיות מהעץ כל עוד לא הבשיל ואם אוכלים אותו בוסר הוא יכול לינוק חיות מהגוף ולהזיר
ממליצה לקרוא את הספר המדהים של יחזקאל אסחייק שהתפרסם ב 5 שפות ב200.000 (מאתים אלף) עותקים . אורח חיים בריא על פי הרמבם ( והרפואה המודרנית) בהסכמת גדולי הרופאים בארץ. מאז שאני נוהגת לפי ההמלצות בספר הפכתי ליותר אנרגטי יצירתי מצב רוח מאוזן וצורך פחות שנה. שלא לדבר על המשקל שירד מעצמו…יותר שולט בתגובות (כעס צעקות וכולי) הפכתי לאדם הרגוע שידעתי תמיד שקים בתוכי. אין לכם מושג איזה סיפוק זה לשלוט על החיים ואיכות החיים של עצמך. בהצלחה לכם. ממליצה בחום ( מחיר הספר נמוך מאד. אין לכם מה להפסיד. הפצה בחול lehmans.uk)
נו באמת. רפואת הרמב"ם מבוססת על תיאוריית ארבעת הליחות של גלאנוס שהיה הסמכות העליונה ברפואה במשך כאלף שנה. הפרקטיקה העיקרית הייתה הקזת דם. למותר לציין את האסונות שה"רפואה"הזו גרמה.
גל, אני מציעה שתקרא שוב מה כתב פה הרמבם לגבי הקזת דם
נו באמת, הוא ממשיך להמליץ על הקזת הדם הקטלנית רק בהסתיגויות מסוימות. מן הסתם אחרי שמתו לו כמה וכמה. לא הייתי מצפה מ"מידענית" לתמוך בביצוע הקזת דם בימינו או להציג עצות של רפואת ימי הביניים במקום רפואה מערבית.
שלום
א)כולם דנים כאן לגבי מקורותיו של הרמבם….
כל ספר היד של הרמבם הוא סיכום של התלמוד וכך גם כאן כמעט כל פסקה זה ציטוט מהגמרא למעט מעט מקומות שהרמבם אומר במפורש שאמרו חכמי הרפואה וכדומה… מכיוון שהרמבם לא הביא את מקורותיו מהגמרא רצה ונפטר טרם השלים המלאכה אזי רבי יוסף קרא עשה זאת ושם אפשר למצוא את כל המקורות…
ב)שינוי ווסת תחילת חולי שכתב הרמבם אינו מדבר על ווסת של נשים אלא שינווי ווסת כאן הכוונה שינוי ההרגל האכילה כמו שמוסבר בגמרא
ג)יש דברים שבימינו נשתנו הטבעיים ולכן גם הרמבם יודה שיש דברים שאינם רלוונטים בימינו אבל מכיוון שכל דבריו נלקחו מהגמרא שהיא נצחית בבחינה רוחנית לכן הם הוכנסו לספרו ההלכתי שזה ספר תורני מה שאין כן מה שנכתב בספריו האחרים הקשורים לרפואה שם אין לספריו מעמד תורני ולכן הם לא נצחיים ברוחניותם ולכן שם הוא נזהר יותר להבהיר של כל דבריו תקפיים לתמיד
תודה רבה על התגובה המפורטת, והרבה בריאות!
״בני האדם אינם שווים במזגם״ (קצור שולחן ערוך לב, שמירת הגוף על פי הטבע, מבוסס כולו על הרמב״ם). לא יודע אם זה מוזכר בגמרא, אבל כל רפואת הרמב״ם מבוססת על תורת היסודות והמזגים. הלכות דעות בכללותה היא מסכת העוסקת במזגים השונים בבני האדם. תורת ארבעת היסודות (״מעשה בראשית״ על פי הרמב״ם) מהן עשויים בני האדם, עולם החי והצומח היא הבסיס לכל המלצה של הרמב״ם בנושא תזונה, רפוי ומניעה. הערבות של הרמב״ם לבריאות שלימה לא תקפה ללא ידע הרופא באבחון מזג החולה. ״..ולכן צריך הרופא לידע מיני המזגים ואם לא ידעם ישגה בהוראתו ולא תעלה ארוכה לחולה ממחלתו״ (מנחם בן אהרן זרח, בעל ספר "צידה לדרך״ תלמידו של רבי יהודה בן הרא״ש. מתוך הפרק השמיני ״בענייני המזגים ואיכותיהם״).
״בני האדם אינם שווים במזגם״ (קצור שולחן ערוך: לב, ׳שמירת הגוף על פי הטבע׳, מבוסס כולו על הרמב״ם). לא יודע אם זה מוזכר בגמרא, אבל כל רפואת הרמב״ם מבוססת על תורת היסודות והמזגים. הלכות דעות בכללותה היא מסכת העוסקת במזגים השונים בבני האדם. תורת ארבעת היסודות (שהיא ״מעשה בראשית״ על פי הרמב״ם) שמהן עשויים בני האדם, וכל עולם החי והצומח היא הבסיס לכל המלצה של הרמב״ם בנושא תזונה, ריפוי ומניעה. הערבות של הרמב״ם לבריאות שלימה לא תקפה ללא ידע הרופא באבחון מזג החולה. ״..ולכן צריך הרופא לידע מיני המזגים ואם לא ידעם ישגה בהוראתו ולא תעלה ארוכה לחולה ממחלתו״ (מנחם בן אהרן זרח, בעל ספר "צידה לדרך״ תלמידו של רבי יהודה בן הרא״ש. מתוך הפרק השמיני ״בענייני המזגים ואיכותיהם״).
בסעיף ג לא לאכול עד שמתפוצצים לא מדויק אלא הרבה פחות כש בקיץ. יבדוק נקביו משום שבית הכסא היה רחוק עיין בגמרא ברכות. סעיפים יב יג טו הכל סובב על העיכול ועל הליחות והעשנים שנולדים בגוף עיין פרקי משה ואין שום קשר לסוכר רב הדברים גם כאן וגם בספרים אחרים שלו נסובים על העיכול, ומה שטענת וגם אחרים שוגים בדבר שהרמבם לא ידע על ערך תזונתי וסגולת ריפוי של כל מאכל זה אינו ואעפכ אמר שהוא רע לסיבה שהזכרתי, והראיה שידע כמו שסיים בסעיף יד אלא אכ נצרך להם לרפואה
עיין שם וזה ברור, ויש שרצו לומר שנשתנו הטבעים אז אני ראיתי שהרב וזאנר זצל אומר שאין סברא שמתקופת השוע והרמבם זל נשתנו הטבעים וגם לא בכל דבר אומרים את זה. כשבודקים אם מאכל הוא טוב צריך להקיף את כל ההשלכות וגם לטווח ארוך.. בסעיף כא כשהרמבם מזכיר מרחץ כוונתו לסאונה לא לרחיצה אלא שגם מתרחצים עיין בתלמוד ובשאר מקומות ברמבם שזוכר את המרחץ. וסת פירוש הרגל וסדר. בסעיף כה הקזת דם זו היא רפואה גדולה שעוד מוזכרת רבות בשס והיום שנחלשו הגופים נמנעו מלעשות בסעיף ל, הרמבם בסעיף לא לא הזכיר כח עליון? לסיכום אני אומר שכדאי לקרוא את כל ספרי הרמבם ואחכ להחליט ולפרש וצריך לדעת שאפילו שלא היה להם מכשור מתקדם לבדוק דברים הם הרבה יותר חכמים להפליא וידעו הרבה דברים שרק אחרי הרבה שנים מחקרים ומסקנות בסוף הרבה פעמים מגיעים למה שכבר אמרו הרבה קודם ואיך ידעו? אלא שהיו יותר חכמים, ומי שלומד הרבה בתלמוד ובפוסקים משתומם לגודל שכלם ולא מהין לחלוק בקבלה על היותר מוקדם, כמפורסם בקרב הלומדים
מעניין מאד.
שתי הערות: 1. הרבי מחב"ד אמר שנתשנו טבעי בני האדם מאז ימות הרמב"ם ולפיכך לא כל ההמלצות שלו נכונות לימינו.
2. וסת במשמעו של הרמב"ם אינו מחזור של נשים אלא מנהג שחוזרים עליו שוב ושוב.
הרמב"ם היה צדיק והרופא הכי גדול אי אפשר להוסיף ובטח שלא לחלוק
צודק ב 90% גם במה שצודק עדיין יש בעיה למשל אליהו הנביא והאלמנה מצידון הכינה הלחם עם שמן
לא צודק בהרבה דברים. חרובים רבי שמעון בר יוחאי ניזון מהם בילבד 13 שנים
שומים דלועים ובצלים. בני ישראל דרשו ממשה להיסתובב ולחזור למיצריים כי היו חסרים להם….
בקשר ל:"את ההיגיון של האיסור על אכילת קטניות לא הבנתי, מודה. למישהו מהקוראים יש מושג?"
למדנו שבקטניות יש חומצה פיטית אשר קושרת מינראלים רבים והופכת את ההעושר שלהן שלא רק אינו נגיש לגוף שלנו אלא גם למחסור בברזל ובנוטריינטים אחרים.. ניתן להיפטר ממנה על ידי הנבטה ובישול. עדיין יש כנראה בעדשים משהו שרמבם איתר, שאינו לשבחן.
יש לרמב"ם ספר 'הקצרת' שם הוא מסביר שיש אוכלים [בלשונו 'מסעדים' -סעודות] שנדבקים במעיים, כמו לחם קשה או כשנילוש בשמן, ושם מזכיר שהקטניות האלו נדבקים במעיים וקשים לעיכול.
מודה לך מאוד מידע חשוב ושימושי .
לגביי התגובות בנוסח שאלה התחברתי לרובן והייתי שמח לדעת גם
לגביי י״ג. כיוון שאין סיבות ספציפיות מדעיות לכל בחירה של ירק ספציפי זה או אחר , הייתי משער שיש לזה סיבות רוחניות יותר מפיזיולוגיות למשל עדשים ומה שהיה בין יעקב לעשיו
לגביי ט״ו , באמת מעניין למה חרובים לא , במיוחד לפי שמה שידוע לי שהרש״בי הגדול ע״ה בזמנו במערה היה אוכל בעיקר חרובים
לגביי כ”ו אשמח לתימוכין אמין של הנחרצות שאין לזה כל שחר ,ֶהרי שאם למשהו אחד אין כל שחר מדברים של הרמב״ם למה להתייחס לאחרים ?
ולגביי התגובה האחרונה ״עד כאן הלכות של שנת….. ושכיוון שאלו הלכות ניתן לחפות אותם על הציבור ״. לצערי את טועה ומטעה, ״הלכות דעות״ דרך התנהגות לא הלכה למעשה , ואף אחד לא כפה את הדברים האלו , זה ספר שעבר בין אנשים בין מדינות ללא תקשורת לניהול אורח חיים בריא בנפש ובגוף , מה עם היום ? כופים עלינו לא פחות מפעם במסגרת ״החוק״
בתחילה את מאוד משבחת את כבוד הרמב״ם הנכבד, ואח"כ את מזלזלת בדבריו כאילו הגעת למעט מהדרגה שלו, בכל תחום שהוא.
ביזיון
"יחסי מין . כו [יט] שכבת זרע, היא כוח הגוף וחייו ומאור העיניים; וכל זמן שתצא ביותר, הגוף בולה וכוחו כולה וחייו אובדים. הוא שאמר שלמה בחכמתו, "אל תיתן לנשים, חילך; ודרכיך, למחות מלכין" (משלי לא,ג). זה כמובן חסר שחר… יחסי מין סדירים בריאים לגוף ולנפש."
זה כמובן חסר שחר?
משתמשת בחכמתו ואז מבזה? אוכלת ושותה ואז יורקת לבאר? בועל ובועט? ואת כאילו אינטלגנטית? פחח