מאת עפרה מהודר, Msc
מוסמכת במדעי הרפואה
אפידמיולוגיה ורפואה מונעת
השבוע פנו אליי באימייל נציגים של חֶברה המייצרת "סבונים טבעיים בעבודת יד". הם כתבו שיש להם "מדיניות" שהם "לא מפרסמים באמצעים הרגילים". ולכן הם שואלים, האם אולי ארצה לעשות איתם איזה "שיתוף פעולה"? למשל שהם ישלחו לי מוצר להתנסות, ובתמורה אסקר אותם בפוסט בבלוג שלי. כתבתי להם: " אני לא נוהגת לפרסם מוצרים, אבל נראה אם יעלה בדעתי משהו…"
ובכן, הנה מה שעלה בדעתי כשחשבתי על רעיון ה"סבון הטבעי בעבודת יד":
- לגבי סבון:
"סבון הוא תערובת דטרגנטים פעילת שטח המיועדת לניקוי הגוף, לכביסה או לניקיון כללי. […] סבונים רבים מיוצרים מתערובת של מלחים נתרניים או אשלגניים של חומצות שומן, הנוצרים בתהליך הנקרא ספוניפיקציה: בתגובה של אסטרים של חומצות שומן (מסורתית, נעשה שימוש בטריגליצרידים) עם בסיסים (כנתרן הידרוקסידי או אשלגן הידרוקסידי). בטמפרטורה של 80-100° האסטר עובר הידרוליזה ומתקבלת תערובת של כוהל ומלח חומצת שומן, המהווה סבון גולמי." (מתוך ויקיפדיה).
אהבתם? אני לא. לא, זה לא שאני מתנגדת לניקיון. אלא שכיום יש מוצרי ניקוי מתקדמים יותר, ופחות מזיקים מסבון. זוכרים מהתיכון מושגים כמו: חומצה, בסיס, pH נייטרלי? ובכן, כפי שאפשר להבין מההגדרה הנ"ל, לסבון יש באופן טבעי pH בסיסי. זאת כאשר לעור שלנו יש pH חומצי (בסביבות 4.5 או 5.5). ומה קורה כאשר בסיס פוגש חומצה? ובכן, מתרחשת תגובה כימית של סתירה. האם אתם רוצים ריאקציות כימיות כאלה על העור שלכם?
בגלל הריאקציה הזאת, תהליך הניקוי של הסבון המסורתי לא מועיל לעור. להיפך. הוא מזיק. כי ביחד עם הסרת הלכלוך (אבק וכו') מהעור, התגובה האגרסיבית הזאת מסירה גם את שכבת ההגנה של העור – החֶלֶב (סבּום), ואת החיידקים הידידותיים ששוכנים עליו. בל נשכח שהעור הוא איבר ההגנה הגדול ביותר בגוף. כך שכאשר פוגעים בהגנה של העור, פוגעים בהגנה של כל הגוף! התוצאה שאנו רואים על פני השטח היא: עור יבש. ואז מרגישים גירויים, גירודים וכו'. וזה מכין את הקרקע לכל מיני זיהומים. זה בעייתי במיוחד באיברים ריריים, כמו למשל הנרתיק הנשי. שם שימוש קבוע בסבון בסיסי עלול לגרום לנזק ממשי – החיידקים הידידותיים משגשגים בסביבה חומצית. כשפוגעים בחומציות, האזור נכבש על ידי החיידקים הרעים והפטריות. וזה, כמו שכולנו יודעות, איכסה.
לכן המציאו את ה"אל-סבון" או ה"סבון ללא-סבון". כן, כמו שיש "קפה נטול קפאין", כך יש "סבון נטול ספונין". זהו חומר ניקוי בעל pH קרוב יותר לזה של העור. לרוב הוא קצת חומצי. החיידקים הידידותיים שלנו זקוקים לסביבה חומצית, והאל-סבון מאפשר להם להמשיך לשמור עלינו. כמו כן, האל-סבון מגיב טוב יותר עם מים "קשים" (עתירי אבנית), כמו שיש בישראל.
ואיפה מוצאים חומר נפלא ומתקדם שכזה?
ובכן: בכל חנות כלבו או רשת פארם.
למעשה, רוב החומרים שאנו קוראים להם היום "סבון", בעיקר אלו הנוזליים, הם "אל-סבונים".
הנה למשל כמה ממותגי האל-סבון הנפוצים הנמכרים באחת מרשתות הפארם.
כן, רבותיי, מאז המצאת הסבון, במצריים העתיקה, התקדמנו!
2. לגבי ה"טבעיות": כל מי שמכיר אותי מכיר את גישתי למילה הזאת. כן, "טבעי" זה נשמע יותר נעים, רגוע ו"בריא". הבעיה היא, שעובדתית, זה לא תמיד כך. והנה כמה דוגמאות לחומרים טבעיים שלא ממש הוכחו כבריאים:
- ארס טבעי של נחשים – יכול להרוג אתכם בו במקום. כנ"ל לגבי ארס טבעי של עקרבים.
- טבק טבעי– אלו עלים של צמח. עישונם גורם לסרטן, מחלות לב ושאר צרות ידועות.
- אלכוהול טבעי – מופק מפירות (בעיקר ענבים). חומר ממכר מאוד. גורם לתלות. ובשימוש קבוע עלול לגרום נזקים לכבד.
בקיצור: המקור של חומר כלשהו, בין אם הוא טבעי (גדל בשדה או ברפת) או מלאכותי (מיוצר בבית חרושת), לא הוא שקובע את השפעתו הפיזיולוגית. אלא ההרכב הכימי שלו. ועל ההרכב הכימי של סבון קראתם כבר בפיסקה הקודמת.
3. "עבודת יד"?
זה מקור הגאווה הכי תמוה בעיניי. כאילו, למה שאני ארצה להתרחץ בסבון שכבר היה בידיים של מישהו אחר?? אני מעדיפה סבון חדש ונקי. שאף אחד עוד לא נגע בו.
אז תגידו, "הם משתמשים בכפפות". נו, אז? מה זה משנה כבר? רוצים לייצר סבון סטרילי — שישתמשו כבר במכונות, ודי. יהיה להם יותר פשוט, ולי – יותר זול.
בקיצור
נראה לי שזאת הייתה הפעם הראשונה, והאחרונה, בה פונה אליי גוף כלכלי כלשהו כדי לקבל פרסום סמוי בבלוג. עכשיו אני הולכת להתרחץ.
ואתם – שימו לב שלא יסבנו אתכם!
מצאתם עניין במאמר? לחצו כאן, ותקבלו הודעה על עדכונים.
מאמרים נוספים בנושאים קרובים:
פרוביוטיקה – בעד החיים
נקיונות פסח ותיאוריית ההיגיינה
19 מחשבות על “הסבון בכה מאוד (1): פרסומת לסבון”
מתאים לי. תמיד הרגשתי דחיה להסתבן. מעדיפה לקרצף. ואולי בכל זאת איזה טיפ לגבי אל-סבון? איזה לא? מה כן? תודה
ובכן, כאמור: אני לא עושה כאן פרסומות 🙂
אויש עופרה, הרסת לך כל סיכוי לתומך נדיב (עשיר + אוטו) אבל הרווחת יושר, וקוראים נאמנים שאומרים לך תודה.
החיים קשים 🙂
אני רק מילה – "סבון" במובן של פראייר זו מילה איומה. זה הכינוי שנתנו ישראלים ותיקים לקרבנות (וניצולי) שואה, על כך שהלכו למחנות המוות (ולפי חלק מהאגדות שמעולם לא הוכחו גם הפכו את עצמותיהם לדבק ושומן גופם לסבון) במקום לעלות לארץ מראש.
אחרי הניטפוק הקטן הזה, אני חייב לציין שיש סבונים מסורתים שהם אולי אכן לא בריאים לעור, אבל אני מאוד מחבב (כטעם אישי) ריח טבעי נעים של שמן זית ותמציות אחרות. אם ימכרו לי את זה כריח נעים או חומרים צמחיים בעיבוד מינימאלי אבל לא כמשהו "יותר בריא", אני אשמח ואחתום על הקמפיין השיווקי יותר בקלות 🙂
או קיי, תודה על ההערות, עירא. לא הכרתי את הסיפור על ה"סבון".
אני אשקול לייצר סבון בריח שמן זית.
האמת — אתה יכול גם.
זה הכל שאלה של נדירות.
אני מספיק מבוגר בשביל לזכור שפעם כשרצו לפתות אותנו לקנות משהו היו מציינים על זה "ללא מגע יד אדם". זה היה נדיר ואנשים קונים גם את הזכות להיות מיוחדים.
היום להיות מיוחד פירושו לקנות משהו שהאומן יצר במיוחד בשבילך במו ידיו. זה גם יותר יקר כמובן מאשר סבון שמייצרים במפעל.
לגבי סבון, המדיניות שלי, ובעלי הבטן הרגישה נא להפסיק כאן, היא לסבן בסבון אגריסיבי עם בישום קל באיזורים מחוללי הריח, ובכל יתר האיזורים לנקות בניקוי מיכאני בשפשפף בלבד. נכון שתמיד רציתם לדעת?
מה שלא הבנתי מהשאלה שלך מה יש לך נגד ריאקציות כימיות? למה להפחיד סתם? כל הקיום שלנו הוא ריאקציות כימיות. את משתמשת בזה למטרת הפחדה וגועל כמו שאחרים משתמשים במילה "טבעי".
אכן, בהחלט ייתכן שהציון של "בעבודת יד" לעומת "ללא מגע יד אדם" אמור להיות ציון של נדירות.
הרי יש אלפי סוגים של סבון בשוק. למה שיקנו דווקא את הסבון שלי?
אז כל יצרן/ משווק מייחס לעצמו איזה ייחוד: "בניחוח יוקרתי", "בריח לבנדר", "סבון אקולוגי" וכו'.
בשיווק קוראים לזה: בידול.
לגבי ריאקציות כימיות: גם בזה אתה צודק. אין כל רע בריאקציות כימיות באופן כללי. למשל לא היינו יכולים להתקיים ללא ריאקציה של חימצון.
אבל כן יש לי משהו ספציפי נגד ריאקציה של סתירה שנעשית על העור שלי. וזה כאמור בגלל הרס הסביבה של החיידקים.
לגבי המדיניות הפרטית שלך — זה היה ממש Too Much Information.
אם כי יש בזה היגיון בסיסי – ברוב חלקי הגוף אפשר בהחלט להסתפק בשטיפה במים. בלי שום דטרגנט.
(סליחה, לא היגיון בסיסי. היגיון חומצי ;-)).
ואם אני רוצה להתרחץ בלי כל הכימיקלים וחומרי השימור שמוסיפים חופשי חופשי לסבונים ולמוצרי קוסמטיקה אחרים?
הקוסמטיקה המיינסטירימית מכילה חומרים מסרטנים, פוגעים במערכת העצבים, מחוללי אסטמה ודרמטיטיס של העור, ועוד ועוד. אני לא מדברת רק על סבונים. גם על סבונים וגם על כל המערך העצום והרב של חומרים שאנחנו מנקים, מורחים, מקציפים, וצובעים איתו את העור, השיער והשיניים שלנו.
אז את יכולה להתרחץ רק במים. כן.
המים מטבעם מסירים רק חומרים מסיסים או הידרופיליים. אז הם יסירו את הזיעה ואת האבק.
אבל אז יישארו עלייך השומנים — גם זה שמפריש העור שלך, וגם כל שומן שנדבק אלייך (למשל שמן מהאוכל, או צבע).
את אלה את יכולה להשאיר. או, להשתמש בכל זאת בחומרי הניקוי העדינים יותר באופן יחסי. היפו-אלרגניים וכו'.
מה אכפת לך שיש חומר שימור בשמפו? את הרי לא אוכלת אותו.
פשרה די מקובלת היא זו שהציע דובשן — להשתמש בסבון רק באזורים ה"מועדים לפורענות". האזורים שבהם הזיעה מעורבת בשומן. אלו הן בלוטות הזיעה האפוקריניות.
את מוזמנת לקרוא עליהן כאן:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%98%D7%95%D7%AA_%D7%96%D7%99%D7%A2%D7%94
רמת הניקיון הנדרשת מבחינה בריאותית נמוכה בהרבה מזו המקובלת בתעשיית האסתטיקה.
אפשר לנצל את ההזדמנות בשביל לספר על טיפול יופי חדש שאני מתנסה בו בחצי השנה האחרונה ומאוד מרוצה?
אני עושה מסיכות עמבה ואמבטיות חילבה. זה פותח את הנקבוביות בצורה מדהימה. אני ממש מרגיש איך בית השחי שלי נושם. מאז שאני עושה מסיכת עמבה העור שלי זורח.
זה לפי נוסחא של מקובל תימני מאוד מקובל.
מסיכת עמבה? נשמע מעניין 🙂
המאמר מאוד מחכים ומועיל, תודה עפרה.
בשמחה ולבריאות
בהחלט זכותך לכתוב כל מה שבא לך
גם אם זה נטול כל ידע