הצחקתני.

לפני מספר ימים צלצל הטלפון הסלולארי שלי. מן הצד השני שמעתי קול אדיב. 
"-שלום, אני מדבר עם עפרה?" "-כן" "-מה שלומך?" "קצת מצוננת. אבל בסדררר… סליחה, עם מי אני מדברת?"

ההמשך הפתיע אותי: "-מדבר אסף".
"-מי?"
"בקשר לתביעה הקטנה שלך נגד עיריית תל אביב".
"-כן? אסף מי? מאיפה?"
"-אסף X [פה הוא אמר את שם המשפחה שלו]. אני ממשרד עורכי הדין שמטפל בתביעה שלך… חשבתי אולי נוכל לסגור את זה בינינו".
"סליחה? מה זאת אומרת 'בינינו'? אני אדם פרטי, זה נכון. אבל אתה עובד במשרד עורכי דין, ומייצג את עיריית תל אביב. גוף גדול".
"- כן, אבל את יודעת… כשאת נכנסת לבית משפט, את יודעת איך את נכנסת. את לא יודעת איך את יוצאת".
"-נכון."
"- ותראי, התמונות של המדרכה שלך — לא רואים שם משהו מיוחד."
"-סליחה, רואים טוב מאוד. יש שם חור. חסרות שם שתי מרצפות".
"- לא, זה לא ברור כל כך…ואת יודעת… עיריית תל אביב לא יכולה להציב שומר ליד כל מרצפת."
"-נו אז, אם הקייס שלי כל כך גרוע, אז בשביל מה התקשרת? תן לבית המשפט להגיד את זה."
"-כן, אבל את יודעת… כשאת נכנסת לבית משפט, את לא יודעת איך את יוצאת מזה."
"-כן, כבר אמרת את זה".
"-ואת יודעת… כשבנאדם יוצא מהבית, הוא תמיד מסתכן. את יודעת שיש פסיקה כזאת".
"- תגיד, זה נראה לך הגיוני שאתה, ממשרד עורכי הדין מתקשר אליי, אדם פרטי, הביתה, עם טענות משפטיות כאלה? מותר לשאול מה ההכשרה שלך?"
"-כן. אני מתמחה במשפטים."
"- יפה. אז זה נראה לך הגיוני שאתה תבוא אליי, שאני אזרחית חסרת השכלה משפטית, עם טענות משפטיות כאלה? אני אתן לך לדבר עם עורך דין".
"- לא. תראי… חשבתי אולי נחסוך את זה. אולי נציע לך פשרה?"
"-נו, נשמע אתכם."
"-אנחנו מוכנים להציע לך… שלושת אלפים שקלים".
"- שלושת אלפים שקלים? 3,000 ש"ח??"
"כן. את יודעת. פשוט בשביל לא להגיע לבית משפט".

טוב. אז מה עניתי לו, אתם סקרנים?
את המילה שבכותרת.

עוד באותו נושא:
איזו נפילה.
ת"ק 37283-11-13 מהודר נ' עיריית תל אביב.

 מצאתם עניין במאמר? לחצו כאן, ותקבלו הודעה על עדכונים באתר.