מאת עפרה מהודר, MSc
בוגרת פסיכולוגיה
ומוסמכת במדעי הרפואה
לפני זמן מה התפרסמה ב"הארץ" כתבה גדולה תחת הכותרת "הקלוריה האנוכית", כתבה שעוררה עניין רב. הטענה המרכזית בכתבה: דיאטה מנוגדת לטבע האנושי. זוהיכתבה מתורגמת של טארה פארקר-פופ מה"ניו יורק טיימס" שבאורח לא מפתיע מתאימה למציאות הישראלית לא פחות משהיא רלבנטית לזו האמריקאית.
בחיפוש אחר אלטרנטיבה לדיאטה הקלאסית, למדתי על גישת הנון דיאט.
זוהי גישה שהתחילה בארצות הברית, ומתפשטת בהדרגה בארץ. שרית שמשוני היא פסיכותרפיסטית המטפלת בבעיות אכילת יתר בשיטת הנון דיאט. לטענתה של שרית, דיאטות הרזיה אינן מצליחות כיוון שהן גזירה שאין הגוף (והנפש) יכולים לעמוד בה. לראייתה, דיאטות מבוססות על אכילת אוכל שלא אוהבים בכמויות מדודות בתפריט, ובדרך כלל גם לפי לוח זמנים מוכתב מראש. דיאטות מנתקות אותנו מהמנגנון הטבעי של רעב ושובע וגורמות לנו להתעלם מן הצורך הפיזי והרגשי שלנו בהזנה. מסר הרסני נוסף בדיאטות ההרזיה למיניהן הוא שאיננו יכולים לסמוך על עצמנו להזין את גופנו ולתת לו לאכול את מה שהוא באמת זקוק לו – ולכן אנו זקוקים לאיש מקצוע שיגיד לנו מה לאכול. החשש הוא שאם בכל זאת נקשיב לגוף וניתן לו מה שהוא רוצה, לא נפסיק לאכול, ונהפוך ל"הר אדם". כאילו אותו כושר שאנו נולדים איתו כתינוקות – לאכול, לשבוע ולהמשיך הלאה – ניטל מאיתנו לצמיתות. איילת קלטר היא דיאטנית קלינית, המטפלת בהשמנה והתנהגויות אכילה, ומנהלת את מרכז שפת האכילה. איילת: "בניסיונות ההרזיה אנחנו לא רק מנסים להתנגד לטבע האנושי אלא אף מקלקלים את מה שהוא העניק לנו. ניסיונות ההרזיה משבשים את המטבוליזם, משבשים את האכילה, פוגעים בנפש האדם, מייצרים אפליה על רקע משקל ובעיקר משמינים אותנו יותר ויותר. "
"'לאכול כשאתה רעב ולהפסיק כשאתה שבע' הוא החיווט הבריא שלנו" אומרת שרית . "למרות שלפעמים זה מרגיש כך, כושר זה לא אבד לעד. על ידי אימון מתאים אפשר לחזור ולהתחבר מחדש למערכת המווסתת את המשקל שלנו — "מערכת הרעב והשובע". אפשר ללמוד להבחין בין הרעב הפיזי (דרך הגוף שלנו להודיע שהוא זקוק למזון) לבין הרעב הרגשי ("בא לי לאכול משהו" אכילה מתוך שעמום, עצב, לחץ וכו'). העיקרון הבסיסי: לאכול כשרעבים, ולהפסיק לאכול כשאנחנו שבעים. נשמע פשוט? כל מי שסובל ממשקל יתר או מהפרעות אכילה, יודע שזה ממש לא כך. אז איך עושים את זה? המטרה היא ללמוד לחשוב כמו אנשים רזים, ולסגל הרגלי אכילה דומים לשלהם. למידת מיומנויות אלה תוך כדי התמודדות עם הרגשות שעולים – מובילה לחופש מהמחשבה על אוכל, במקביל לירידה במשקל."
המשקל אליו שואפים לפי הגישה הזאת, איננו "המשקל האידיאלי" אותו אנו רואים אצל הדוגמניות במגזיני האופנה. אלא המשקל הטבעי שלנו – המשקל הנוח לאדם הספציפי, בהתאם לנטיותינו הגנטיות וליכולותינו הנפשיות. גוף האדם הוא מערכת המבוססת על איזון, ולכל אדם יש נקודת איזון (set point) שונה. בגישה זו נותנים מקום לכך שקיימת שונות טבעית במשקל הגוף של אנשים שונים ובצורתו. זוהי גישה שמבוססת על קשיבוּת וקבלה עצמית (acceptance & mindfulness ) במקום על פיקוח של איש מקצוע והלקאה עצמית. איש המקצוע בגישה הזאת משמש רק מאמן, שמלמד את האדם להזין את עצמו – מבחינה פיזית וגם נפשית.
עקרונות בסיסיים של non-diet approach:
- שינוי יקרה מתוך קבלה עצמית וחמלה כלפי עצמנו, ולא מתוך קיפוח, מניעה ורגשי אשמה.
- אפשר לאכול מה שאנחנו רוצים ולרדת במשקל.
- גם כשאנחנו לא רעבים, יש סיבות טובות לכך שאנחנו אוכלים. אנחנו רוצים לעשות טוב לעצמנו. אנחנו פשוט עושים את זה בדרך הלא נכונה…
- בחיים שלנו יש כאב ויש סבל בלתי נמנעים. הבריחה מהם על ידי אוכל או התמכרויות אחרות לא עוזרת לשחרור מהסבל. היא רק מוסיפה עוד סוג של סבל.
איפה הקטש?
"שיטת הנון-דיאט אינה עוד דיאטה", מתריעה שרית." מדובר בתהליך שכרוך בדרך לא קלה: תהליך של הגדלת טווח היכולת שלנו להיות עם אי הנוחות, המצוקה והסבל של הרגע הנוכחי המביא אותנו לפנות לאוכל. לא מדובר באיפוק, שאנו עושים בדיאטות הרזייה כי אם על נתינת מקום לאי נוחות, כפי שהיא נחווית, מבלי לדחות אותה או להיאחז באוכל". "הפרדוקס הגדול" , מדגישה שרית, "הוא שאם נותנים מקום לאי נוחות – היא מתמוססת. במילים אחרות, זהו תהליך של הגדלת היכולת שלנו להישאר ער ברגע הנוכחי עם כל מה שעולה. הירידה במשקל היא החלק הקל שקורה באופן טבעי כשאנו מקשיבים לתחושת הרעב והשובע וכך מאבדים משקל."
יש גם אנשים להם השיטה הזו לא מתאימה בכלל. בדרך כלל מדובר על אנשים שיש להם מגבלות רפואיות באכילה. למשל אנשים שהם אלרגיים למזונות מסוימים, או שיש מזונות שאסורים עליהם בגלל סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות קיבה וכו'. בגלל זה, אגב, אצלי על המקרר כן תלוי תפריט של דיאטנית – מהסוג הישן והלא-חביב.
————-
כתבה זו התפרסמה, בשינויים קלים, באתר Onlife מקבוצת הארץ-דה מרקר.
מצאתם עניין במאמר? לחצו כאן, ותקבלו הודעה על עדכונים באתר.
